פסק-דין בתיק ת"א 3994-01-09

נתוני רקע

1.         התובע והנתבע עבדו כמורים לחינוך גופני בבית ספר יסודי באום אל פאחם. לטענת התובע, כעולה מכתב תביעתו, הנתבע הציג עצמו בפניו כסוכן או נציג של שלוחת אוניברסיטת מולדבה שברומניה, בתחומי מדינת ישראל. הוא הציע לו להירשם דרכו ללימודי תואר שני באוניברסיטה זו. כתוצאה מכך, בין היתר, הוא יהיה זכאי לתוספת שכר. התובע, איפוא, שילם לו סך של 30,000 ש"ח. הנתבע בישר לו כי הוא התקבל לאוניברסיטה. בהמשך הדרך התמיד התובע בלימודיו והגיש עבודות שונות באמצעות הנתבע. לאחר תקופה קצרה, כך המשך הגרסה, בישר לו הנתבע כי הוא עמד בכל הדרישות והוא זכאי לתואר שני. בהמשך אף מסר הנתבע לתובע צילום של תעודת המוסמך וגיליון הציונים.

            ואולם, שעה שביקש התובע לזכות בהטבות שכר בקשתו סורבה כאשר נמסר לו שהתואר אינו שקול לתואר אקדמי בישראל. ולא זו בלבד אלא שהוא הוזמן לחקירה פלילית תחת אזהרה בגין חשד לזיוף מסמכי תואר אקדמי. לנוכח כל אלו דורש התובע את השבת סך 30,000 ש"ח ששילם, וכן פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 15,000 ש"ח.

2.         הנתבע, בכתב הגנתו, הודה במרבית העובדות שבכתב התביעה. ואולם, כך לב הגנתו, היה נהיר לתובע מלכתחילה כי התעודה אינה חוקית וכי קיים סיכון כי משרד החינוך "יעלו על זה ולא יאשרו אותה". התובע נטל על עצמו את הסיכון והעביר לידי הנתבעת "סכום של 6,200 דולר... מחיר התעודה המזויפת" (סעיף 10).

משום כך, כך הנתבע, התובע מיתמם. בפועל הוא לא למד כל עיקר. הוא דרש כי התובע ימציא טפסי רישום או כל מסמך אחר המעיד על לימודיו באוניברסיטה ההיא.

3.         שני בעלי הדין מסרו תצהירי עדויות ראשיות ונחקרו על תצהיריהם. הוברר לי כי בעקבות הפרשה האמורה נפתחה חקירת משטרה ובעקבותיה הועמד הנתבע לדין. אכן בעדותו של הנתבע הוא אישר כי הוא הורשע בעבירות מרמה. ב"כ הצדדים הסכימו כי לסיכומי טענותיהם יצורף חומר הראיות המשטרתי. בסופה של דרך השתכללה הסכמה זו לכך שכל אחד מב"כ הצדדים יצרף לסיכומיו את החומר המשטרתי הנוגע לעניינו.

4.         ב"כ התובע הגיש סיכום טענותיו. אליהם הוא צירף, בין השאר, את הודעתו במשטרה. מנגד ב"כ הנתבע חדל, חרף התראותיי, ולא הגיש סיכום טענותיו. בהחלטתי מיום 24.11.11 הוריתי כי בדעתי לפעול, לעניינו, בהתאם לסעיף 160(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

5.         דינו של הנתבע, שלא הגיש סיכום טענותיו, כדין נתבע שלא התייצב לדיון. דבר זה, כמובן, אינו גוזר אוטומטית את זכייתו של התובע. אכן שומה עליי, אף בנתון למחדל זה, לשקול את חומר הראיות והטענות שבפניי כאשר עליי לזקוף, לחובת הנתבע, את העובדה שלא ראה להגיש סיכום טענות, וממילא החמיץ שעתו לספק הסברים, לטעון טענות ולהציע תובנות.

6.         אדרש, איפוא, להכרעה בתשתית העובדתית.

התשתית העובדתית - דיון והכרעה

7.         בחנתי חומר הראיות שבפניי. אינני רוחש אמון לעדותו של התובע. אני מאמץ, ללא סייג, את גרסתו של הנתבע. ממנה עולה כי אכן התובע מיתמם לשווא. התובע, כך נהיר לי, היה שותף לקשר פלילי נפסד להונות את משרד החינוך והתרבות. הנתבע והתובע היו שותפים לקשר פלילי זה. אכן, רק נגד הנתבע הוגש כתב אישום. אין בכך כדי לשנות ממאזן שיקוליי, בהליך אזרחי ולא בהליך פלילי.

8.         הדרך על פיה התובע יכול היה, ואמור היה, להוכיח את גרסתו היא פשוטה וקלה. אם אכן התובע למד באוניברסיטה, הוא אמור היה לספק תיעוד למכביר המוכיח זאת. התובע העיד שהוא הגיש עבודות. אלו, לטענתו, הוקלדו במחשב שלו או היו על גבי דיסקים. ואולם, כך טענתו של התובע, המחשב התקלקל והדיסקים אבדו.

            בכל אלו אין כדי לפטור את התובע מלהוכיח את רכיבי תביעתו. אכן, דבר פשוט ביותר היה שהתובע יבקש מאוניברסיטת מולדבה עותק מכל התיעוד הנדרש. וכך, התובע יכול היה לקבל אישור מן האוניברסיטה הנ"ל, הן על כך שלמד שם, הן על כך שהגיש את עבודותיו, אף להמציא עותקים מהן. כאמור, הנתבע בכתב הגנתו השליך כפפה לעברו של התובע. כפפה זו לא הורמה.

9.         אף עיינתי בהודעתו של התובע במשטרה. הודעה זו חיזקה עד מאוד את מכלול חשדותיי בגרסתו של התובע, שהיו אף חשדותיה המובהקים של החוקרת, רס"ר ענת רחמים. מן ההודעה עולה, כבר באזהרתו של התובע, כי נעשה בירור ב "אוניברסיטת 'יון קרנגה' במולדבה, ומסתבר שלאחר בירור עם האוניברסיטה לא למדת כלל במוסד זה". בגמר הודעתו מטיחה החוקרת בתובע כי "אני אומרת לך כי אתה לא הגשת אף עבודה לאוניברסיטה, אלא קנית את התואר מאוניברסיטת יון קרנגה ממוטיע מרעי (הוא הנתבע - ש.ל.) בעבור כסף בלבד. מה יש לך לומר על כך?". בתשובה לכך משיב התובע "זה נקרא ככה, אני הגשתי עבודות כמו שציינתי קודם ואני לא בא לשקר אותך".

            משממשיכה החוקרת ושואלת "איך אתה מסביר שאתה משלם 3,000 דולר במזומן כסף ישראלי שווה ערך, לאדם שאתה בקושי מכיר לא רשמי דרך האוניברסיטה ללא שום אישור או קבלה ואתה מאמין לו?" הוא משיב כי "היינו נפגשים תמיד בבית ספר, הייתי רואה כל כך הרבה מסביבי מורים שמקבלים תעודות ומגישים למשרד החינוך ומקבלים דרגה אני לא חשבתי שיהיה סיפור כזה". ובאחת: התובע הימר את הימורו הפלילי, כאשר הוא לא העריך שייתפס בכף "ויהיה סיפור כזה".

            כאשר מראה החוקרת מכתב האוניברסיטה, בין השאר, המאשר שאף סטודנט לא סיים שם לימודי תואר שני עד לתאריך 3.4.02, בעוד שתעודת הגמר שלו היא מתאריך 30.8.01, משיב התובע "זה מפליא אותי".

10.        כללם של דברים: עדותו של התובע ומכלול התנהלותו אינם זוכים לאמוני. הנני קובע כי התובע והנתבע קשרו קשר פלילי להונות את משרד החינוך והתרבות. הנני קובע כי בעיקר האשם נושא הנתבע. הוא היה זה שהגה את התוכנית הפלילית ושידל את התובע. הוא היה זה שקיבל כסף על מנת לספק תעודות מזויפות. הוא היה זה, בהמשך הדרך, שאף הועמד לדין פלילי והורשע. תרומתו של התובע נמוכה יותר, אך עדיין משמעותית. הוא הסכים לקשר הפלילי האמור ושילם במיטב כספו, לא על מנת ללמוד, אלא על מנת לזכות במסמכים מזויפים, ולהוציא כספים בטענות שווא. הגם שחומרת מעשהו נופלת מזה של הנתבע, עדיין היא חמורה ביותר.

11.        משאלו הם פני הדברים אבוא להידרש למשמעות המשפטית הנגזרת מכך.

המצב המשפטי - דיון והכרעה